רמלה–גשרים להבנות בעיר רב תרבותית

מאת חנה בנדקובסקי, מנהלת תוכניות, מרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים

עיר החולות רמלה הוקמה על החול הרבה לפני שמשהו דיבר על תל אביב המזוהה כעיר שצמחה מהחולות. למעשה, פירוש שמה الرملة הוא “חול”בערבית רמל. בראשית המאה השמינית הקים אותה סאלימן אבן עבד אל מאלכ, אחיו של החליף הידוע כ”בנאי” הגדול של השושלת האומיית אל-וליד בונה את מסגד אל אקסה הראשון. האח, סאלימן, היה יותר ידוע כזללן. כך פתח את הרצאתו ד”ר שמעון גת, חוקר ומדריך ברמלה בכנס על העיר רמלה שכותרתו”רמלה – גשר על מים שקטים?! גשרים להבנות בעיר רב תרבותית.”

הכנס נערך בשיתוף פעולה בין מרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים ויד בן צבי. המרכז משתף פעולה עם יד בן צבי מיום היווסדו, ובעבר הופקו ארבעה קורסים שנתיים משותפים ותשעה כנסים. מרבית הכנסים הוקדשו לקהילות הנוצריות בארץ הקודש ואילו השנה הוקדשו הכנסים לערים המעורבות: נצרת, ועתה לרמלה. בכנס היו שותפים גם מוזיאון רמלה בהנהלת יגאל סיתרי והעירייה.

סקירה של מאות השנים הראשונות של העיר מאז הקמתה חושפת עיר צבעונית ועשירה שהוקמה לצד שכנתה הותיקה יותר, לוד. רמלה, שהיתה לבירת ג’ונד פלסטין, היתה גדולה משכנתה (כמחצית מרמלה היום), ומהמפוארות בארץ לטענת כותבים בני התקופה. בעיר חיו נוצרים, מוסלמים, יהודים ואף שומרונים, בעוד את לוד יתארו במאה התשיעית ככפר חרב. בגניזה הקהירית 70 טקסטים שונים המתייחסים לעיר רמלה, ומעידים על חיי מסחר עשירים וקהילה יהודית משמעותית. עדויות ברורות על כנסיות בעיר לצד ממצא ארכיאולוגי של מסגדים בני התקופה המוסלמית הקדומה מציגים תמונה מורכבת של עיר רב תרבותית. גם היום רמלה היא עיר רב דתית בה חיים זה לצד זה יהודים, קראים, נוצרים מוסלמים, וכל קבוצה הטרוגנית ומגוונת. 72,000 תושבי העיר כוללים 23.5% ערבים 72% יהודים ו4.5% אחרים.

מיכאיל פאנוס, בן הקהילה האנגליקנית ומנהל המתנ”ס הערבי בעיר, הצביע על התהליך המואץ של יציאת משפחות ערביות מהשכונות הערביות ג’ועריש וגן חק”ל ומהעיר העתיקה לעבר השכונות החדשות המזוהות כיהודיות, ועל השתלבות הערבים בעיר בתפקידי מפתח: במועצה, ברשויות האחרות ובועדות חשובות בעירייה. פאנוס, שהיה חבר המועצה הערבי הראשון, הסביר את תחושת השייכות והקשר לעיר דרך הייצוג הפוליטי.

ברמלה ערב 1948 חיו כ22,000 ערבים. במהלך המלחמה, נשארו בה 1250 איש, רובם המכריע נוצרים שהסתתרו במנזרים. כיום מספר הנוצרים מוערך בכ-4300 נפש, אך הקהילה כמעט ולא גדלה בשל ילודה נמוכה והגירה שלילית של צעירים אל חוץ לארץ. תופעה מעניינת נוספת היא ש15% מהתלמידים ערבים ברמלה לומדים בבתי הספר היהודים. מחד, יש המביעים חשש שהילדים שלא לומדים בערבית מתרחקים מההוויה של הקהילה ולא מגיעים לכנסיה ביום ראשון כיוון שהם לומדים ומתקשרים לחברים יהודים. פאנוס טען שדווקא ילדים אלו מגלים את זהותם הערבית בצורה מובהקת יותר בעקבות הלימודים בבית ספר יהודי, שם הם מרגישים חלק מהחברה עד שבנסיבות מסויימות (כמו שבוע גדנ”ע, טקס יום זכרון בבית הספר, וכולי) הם לא משתתפים, וזהותם הערבית המובחנת מתחדדת ומתעצבת.

ראיון עם מיכאיל פאנוס והחוקר גיל גורדון שהשתתף אף הוא בכנס אצל גל גדות בערוץ 2 בתוכנית “עושים סדר”: http://www.23tv.co.il/241-he/Tachi.aspx, תאריך השידור 12.3 דקה 14:45

כבכל הכנסים המשותפים ליד בן צבי ומרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים, החלק השני של הכנס כלל ביקור באתרים שונים בעיר. במסגד הגדול שוחחו המשתתפים עם מר תאג’י, יו”ר הווקף, על תפקידו של הווקף במציאות הרמלאית. הווקף אחראי לפתיחת מסגד חדש לרווחת התושבים, לעזרה לנזקקים ולהכוונה רוחנית לצעירים ומבוגרים. בימי שישי, מספר תאג’י, המסגד הגדול, שהוקם ככנסייה צלבנית עד המאה ה-13, מלא מפה לפה. מקומיים מרמלה והאיזור, פועלים מהסביבה, וילדים, כולם מתכנסים לתפילה.

המנזר הארמני שימש עד המאה ה-19 גם כסמינר, ועד לאחרונה היה במצב מוזנח. בזכות פועלו של האב אבדיס הנמרץ, המשמש גם ככהן הדת של קהילת יפו, שופץ המנזר המוקדש לסנט ג’ורג’ והפך לפינת חמד בלב העיר העתיקה. המנזר נפתח למבקרים באופן מיוחד, כיוון שלא מתנהלות בו תפילות למעט 4 פעמים בשנה ובמיוחד ביום חגו של סנט ג’ורג’. בבית הספר הכנסייתי הפרנסיסקני טרה סנטה, קיבל את פני המשתתפים סגן מנהל בית הספר, ג’וזף אלבינא, וסיפר על הרכב התלמידים, תוכנית הלימודים, ובעיות חינוכיות המשותפות למורים ומחנכים במגזר היהודי הערבי והפרטי.

חלק ניכר מהכנס הוקדש לחשיפה והכרות עם פרויקטים ייחודים העוסקים בטיפוח אוכלוסיית הצעירים בעיר ודו קיום. פרויקט קשתות הינו מרכז העצמה לצעירים רמלאים, המסייע בתחום ההכשרה המקצועית, הכוונה וייעוץ בתחום התעסוקה ופיתוח הנהגה צעירה, והכל במטרה לעודד את הצעירים לרכוש השכלה ולהשאר בעיר. עבור רבים, הם דור ראשון במשפחותיהם שלמדו במוסד להשכלה גבוהה, הסבירה מורית דרורי, מנהלת הפרויקט.

פרויקט “גלריה עירוני רמלה” הוא יוזמה של האומן דוד וקשטיין, שגייס כאוצר את האמן שחר מרקוס ושותפו עמאר דראבס. במקום מתנהלות סדנאות באומנות בעזרת “אומנים בקהילה” לקבוצות אוכלוסיה מגוונות: נשים מבוגרות, עולים מרוסיה, נערים ערבים. בחלל יש גלריה המזמנת לצעירים ומבוגרים כאחד היחשפות לאומנות מודרנית עכשווית וישראלית המיובאת לעיר מבחוץ.

אנדראה שרפמן מנהלת את תוכנית נטע ברמלה, התוכנית מכשירה בני נוער יהודים וערבים בני העיר לטכנאות מחשבים, ומקנה להם כישורים חברתיים ואישיים. בארבע שנות התוכנית, הם לומדים את הפן הטכנולוגי, לומדים לעבוד ביחד, יהודים וערבים, לפתח מיומנויות אישיות ולתרום לקהילה. חניכי נטע הבאים מרקעים שונים, נפגשו עם משתתפי הכנס ספרו על חוויותיהם האישיות והקשר שלהם לעיר.

רמלה היא עיר של גשר. תושביה, מנהיגיה, הדתיים והחברתיים, ראשיה ומנהליה משקיעים מאמץ לפוגג את התדמית הבעייתית ממנה סובלת העיר, לחזק את האוכלוסיה הקיימת, לעודד צעירים להשאר בעיר ולהזמין אוכלוסיות נוספות. ניכרים מאמצים לשמור על כבוד ויחס מאוזן לבני הדתות השונות בעיר. כמובן שעוד רחוקה הדרך להשלמת המשימה והבעיות רבות, אך התחושה איתה עזבו משתתפי הכנס, על פי עדותם, היא תחושה חיובית. דו-קיום אינו דבר פשוט, ודורש השקעה ומאמץ, יש הצלחות וכשלונות, אבל רמלה מוכיחה שזה אפשרי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: