מאת שקד אייזנמן (נכתב ביולי 2012)
אני חוזר עכשיו משבועיים מדהימים ביותר במחנה ‘פנים מול פנים / אמונה אל אמונה’ (F2F) בהולמס, ניו יורק.
רק עכשיו במטוס אני מתחיל לעכל את מה שאני וחברי למחנה זכינו לעבור. אני יודע ובטוח שהשבועיים האלו ישפיעו לי על המשך החיים והשבועיים האלה עיצבו לי את האישיות בצורה מדהימה שלא יכולתי לקבל בשום מקום אחר בעולם. אני חושב שסגירת חמישים בני נוער מכל קצוות העולם ומכל קצוות האישיות לשבועיים בניתוק מוחץ משאר העולם הוא מה שהפך את החוויה לדבר כל כך מדהים.
אני מאמין ובטוח שמאחורי הקלעים של התוכנית עומדים אנשים מדהימים שהחזון שלהם כל כך חשוב והם אנשים נפלאים. ב-F2F למדתי איך להקשיב, אבל להקשיב באמת! למדתי איך להגיב לרגשות של אחרים ואיך באמת להבין ולהתייחס לאנשים אחרים. השבועיים האינטנסיביים האלה ביחד יצרו מין בועה מקסימה וכל כך חמה.
במחנה הייתה אווירה של שיתוף ואהבה. ניכרת ההשקעה בכל הפעילויות בלי יוצא מן הכלל ורואים שהשקיעו מחשבה בכל דקה ודקה מהמחנה. אני יודע שלא אשכח לעולם שום דבר מהמחנה, מהפעילויות הנחמדות ועד לשירה בציבור. במחנה הכרתי אנשים אינטליגנטיים ונפלאים שבאמת ובתמים רוצים לתרום ולעזור לעולם.
אני מרגיש שהשתניתי בכך שהבנתי שיש הבדל בין פוליטיקה לחברה. במחנה ראיתי ולמדתי מארצות אחרות שלמרות הקונפליקטים הדתיים או הפוליטיים אפשר גם להיות חברים אמיתיים ולשכוח מידי פעם מהקונפליקט.
לפני שהצטרפתי לתכנית F2F פלסטינאים נחשבו אצלי לאויבים שאין ליצור איתם קשר כלל וכלל ואני יודע שעוד הרבה עדין מרגישים את זה. אני מבין עכשיו כמה אבסורד זה וכמה מגוחך שכל כך הרבה אנשים בעולם הזה מפסידים חברויות מדהימות עם אנשים מדהימים רק בגלל סטיגמות שלא מאפשרות להם ליצור קשר עם הצד השני של הקונפליקט. לכל מטבע יש שני צדדים והם אף פעם לא יראו אחד את השני וכנראה שלא יגיעו להסכמה מלאה ביניהם אבל אין מה לעשות, הם תמיד יגעו אחד בשני והם יכולים וצריכים להיות חברים.
Filed under: Face 2 Face, Hebrew, ICCI Programs, Personal Stories and Testimonies | 1 Comment »