באתי במטרה להקשיב

العربية | English

מאת גפן שמאע, משתתפת במחזור 2012 של ‘פנים אל מול פנים / אמונה אל אמונה’

באתי לface to face במטרה להקשיב.

אימא של חבר קרוב סיפרה לי על התכנית וחשבה שאולי אהיה מעוניינת להגיש מועמדות. בהתחלה היססתי – שאלתי את עצמי מה יצא לי מזה, האם יש לי זמן בכלל- אבל החלטתי לנסות. שלחתי חיבור ארוך על עצמי, הוזמנתי לראיון ולאחריו למפגש מקדים שיקבע את המשך השתתפותי בתכנית. היו שם עוד כ-30 נערים ונערות בני גילי, ישראלים ופלסטינים, מכל הדתות. למותר לציין שהייתה זו הפעם הראשונה בחיי שישבתי במעגל אחד עם פלסטינים, אלו מהצד השני של הסכסוך, אלו שמעבר למתרס, ובוודאי הפעם הראשונה שדיברתי, ממש שוחחתי, עם פלסטינים בני גילי. כבר אז הבנתי כמה ידע חסר לי, איזו היכרות שטחית ומצומצמת יש לי עם הסכסוך ועם הצד השני.

אחרי המפגש לא הייתה לי התלבטות – רציתי להשתתף בתוכנית והתחלתי להבין עד כמה היא נחוצה לי – איך ייתכן שמי שחי בלב הסכסוך לא יכיר ולא יבין דבר על הצד האחר? איך יכול להיות שאדע ואקבע דברים על הצד השני שלא על סמך היכרות אמיתית?

הצורך בדיאלוג הובהר לי יותר ויותר במהלך התוכנית. ככל שהשנה התקדמה, הכרנו זה את זה יותר, החלו להיווצר קשרים חבריים וגיבוש בתוך הקבוצה, המחסומים האישיים ירדו ולמדתי להכיר אנשים, שכל אחד מהם שונה, לכל אחד דעות משלו, רצונות, חלומות ושאיפות. ככל שהקשרים נעשו אישיים, אכפתיים וכנים יותר, כך נפתחנו יותר זה לזה, לא חששנו לשתף, להתבטא וכן, גם לריב לפעמים. בד בבד עם האווירה הנעימה והמיוחדת החלו לעלות יותר ויותר נושאים שהיו קשים וכואבים, הן לצד הישראלי והן לפלסטיני, והתפתחו ויכוחים סוערים ודיונים נוקבים. בתחילה חששתי מחילוקי הדעות אך למדתי שהם חשובים, נחוצים ואפילו חיוניים. האווירה בקבוצה היא חמה ומקבלת, כל אחד יכול להגיד ולהביע עמדה, גם בנושאים קשים, מתוך מקום של שיתוף, הכלה וכבוד הדדי.

הטיסה המשותפת למחנה הקיץ הבינלאומי בארצות הברית הייתה משמעותית עבור כל הקבוצה ועבורי במיוחד. טסנו כקבוצה אחת, ישראלים ופלסטינים, הכרנו קונפליקטים אחרים, למדנו על שינוי, על שלום, על קבלת האחר.

פעמים רבות נשאלתי מה הייתה החוויה המשמעותית ביותר עבורי במהלך ההשתתפות שלי בface to face. תמיד קשה לי למצוא תשובה, להחליט איזו מבין אינספור החוויות המופלאות שעברתי הייתה החשובה והמשמעותית ביותר. בדרך כלל אני בוחרת לספר על יחידת open space שנערכה במחנה, בה ערכנו דיון על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אף שהמשתתפים בדיון היו מכל הקבוצות – מאירלנד, מדרום אפריקה ומארצות הברית –  הטענות הקשות שהושמעו באו מן הצדדים הישראלי והפלסטיני, זה כנגד זה. זה היה דיון קשה מאוד עבורי, רגשית ונפשית. עמדתי על דעותיי, ייצגתי את הצד שלי מול הצד של חבריי הפלסטינים. בסוף הדיון, עד כמה שהיה קשה וסוער, קמנו כולנו יחד, ללא הבדלי דת, גזע, מין או לאום, התחבקנו והלכנו יחד לאכול ארוחת צהריים, כחברים.

אני מספרת על חוויה זו כי היא שלימדה אותי את השיעור החשוב ביותר: אפשר לא להסכים, ואפשר לריב. אפשר להאמין בכל מאודך בדעותיך, לא להשתכנע ולא להתפשר, ואין זה סותר את האפשרות שאפשר להיות פתוח ומכיל, שאפשר להקשיב באמת, לכבד ולקבל גם דעות הפוכות ושונות כל כך. כמה בעיות היו נפתרות לו כולנו יכולנו לריב עד לב השמיים ואחר כך לשבת ולאכול ביחד? כמה מלחמות היו נמנעות לו ידענו לשים אחרי הכל את כל האידיאולוגיות, העמדות וחילוקי הדעות בצד ולהביט רק באדם שעומד מולנו?

המחנה היה חוויה מטלטלת ששינתה את תפיסת עולמי ללא הכר. לראשונה האמנתי שגם לי יש היכולת להשפיע, ולא רק על עצמי או על חבריי לקבוצה, שיש לי כוח אמיתי להוביל שינוי תפיסתי אצל אנשים נוספים, להוביל עוד אנשים לחוות ממה שחוויתי אני, למצוא פיתרון. הנחיתה חזרה הייתה קשה וכואבת, גם בגלל הגעגועים והעצב על סיום חוויה כל כך מדהימה – אבל גם בגלל החזרה למציאות המרה כפי שהיא, מציאות של סכסוך, של שנאה, של איבה, של חוסר הבנה וחוסר קבלה בין שני הצדדים. מציאות כל כך שונה מהבועה האופטימית ושוחרת השלום של face to face, מציאות שבה סובלנות, הקשבה וכבוד אינם מובנים מאליהם. מציאות שדורשת תיקון.

לפני כשבועיים ערכנו יום דיאלוג, שארגנו יחד, כל הקבוצה. השתתפו בו חברים של כולנו, אנשים שאנחנו מכירים ואשר ביקשנו לתת גם להם הזדמנות להתנסות בדיאלוג ישראלי- פלסטיני, לשמוע ולהשמיע בהתאם לערכי הכבוד וההקשבה שלמדנו בface to face. חשתי גאווה עצומה על מה שהצלחנו להרים כקבוצה, מכך שהגשמנו מטרה והעברנו הלאה את המסר של face to face, מסר של הבנה והקשבה, שעומדים ומתקיימים למרות חילוקי הדעות ואף בגלל חילוקי הדעות.

באתי לface to face במטרה להקשיב, והיום אני גם יודעת איך. אני מודה על כל רגע ורגע שעברתי בface to face, על השינוי שהתחולל בי ושאני מאמינה שאני יכולה להמשיך ולחולל.

gefenגפן שמאע היא משתתפת בקבוצת ‘פנים מול פנים / אמונה אל אמונה’ 2012 בירושלים, תכנית דיאלוג ומעורבות חברתית בינלאומית של הסמינר התיאולוגי אובורן, ניו יורקICCI היא השותפה המקומית ומפעילת התכנית בירושלים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: