וְאָהַבְתָּ את הגר

מאת ד”ר רון קרוניש

פיסקת הפתיחה של ‘פרשת קדושים’, אותה קראנו לפני מספר שבתות בבתי הכנסת ברחבי הארץ, מתחילה במלים “קדושים תהיו”, ומפרטת בהמשך כיצד עלינו להיות קדושים’ (ויקרא י”ט).זו ללא ספק אחת הפסקאות החשובות ביותר בתורה, והיא אשר הנחתה אותי כמייצג את

Dr. Ron Kronish

Dr. Ron Kronish

המועצה הבין-דתית המתאמת בישראל לפרסם בשיתוף עם המחלקה הבין-דתית של עמותת סקרובו בטורונטו כרזה בנושא ‘ואהבת לרֵעֲךָ כמוך’, נושא המופיע בלא פחות מ12 דתות בעולם.

פסוקים אלו (ויקרא י”ט: 18-19) מחייבים אותנו לשאול את השאלה, איך מגדירים את ‘רֵעֲךָ’? קיימת ספרות רבה ומרובה העוסקת בהגדרות שונות. ההגדרה שמתאימה לקונטקסט של התורה מגדירה את ‘רעך’ כמי ששייך לעם היהודי, כאשר בפיסקה “אָחִיךָ”, “עֲמִיתֶךָ” ו”רֵעֲךָ” מקבילים ל”בְּנֵי עַמֶּךָ”, כלומר העם היהודי. כיום משתמשים במושג “רֵעֲךָ” בשפה העברית כדי לתאר חבר קרוב מאוד, ואפילו לפעמים בן זוג, לעומת השפה האנגלית, בה היא מתורגמת ל’שכן’. עולה אם כן השאלה, מיהם שכנינו או חברינו הקרובים היום? האם הם רק אלה השייכים לעם היהודי, או שמא ניתן להרחיב את משמעותה של המילה להכיל את כל בני האדם בארצינו או בעולם הגלובלי כולו?  האם זאת בקשה מוגזמת?

הפסוקים בויקרא י”ט:33-34 מאירים את עינינו ומציעים לנו פרשנות רחבה יותר מאשר ההסתפקות באהבת בני עמנו בלבד, כאשר הם מתייחסים לאחרים, הזרים, השוכנים בתוך העם היהודי. כיצד עלינו להתייחס אליהם? התורה אומרת באופן ברור – “וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ”, למה? כי “גר היית בארץ מצרים”, כלומר, בגלל ההיסטוריה שלנו כמיעוט נרדף בארץ נכריה, עלינו להיות רגישים במיוחד לאזרחים הלא יהודים החיים בתוכנו.

הפסוקים הללו ניתנים לפרשנות שונה כשמדובר ביהודים המתגוררים כיום בתפוצות, בהשוואה ליהודים החיים במדינת ישראל. בתפוצות, יהודים כבר אינם חיים במסגרת השבטית כמו בימי קדם. היום, בחברות רב-תרבותיות, יש לנו סיכוי גדול לפגוש שכן שהוא נוצרי או מוסלמי, או בן דת, תרבות או לאום אחר.

האם אנו יכולים להתייחס בצורה שונה ליהודים ולא-יהודים בחברה הדמוקרטית המודרנית? התשובה היא לא, אנחנו לא יכולים. לכן, עלינו לנקוט כאן פרשנות אוניברסלית בכדי להתאים את הפסוק “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” לימינו.

עם זאת, מטבע האדם לאהוב את משפחתו ועמו יותר מאשר מי שנמצא מחוץ למעגל הקולקטיבי שלו, וזוהי, כנראה, המשמעות המקורית של האמרה “ואהבת לרעך כמוך”.  יש בהחלט מימד משפחתי או פרטיקולרי לציווי זה.  ניתן למצוא מתח בין שתי המשמעויות, האוניברסלית והפרטיקולרית. מתח זה בא לידי ביטוי בהגדרת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, כאשר המדינה מהווה מקלט לעם היהודי לאחר שנים רבות של רדיפה וסבל, לכן לחוק השבות יש מעמד כה חשוב, שתאורטית מאפשר ליהודים מכל העולם לעלות לארץ.

אך האם מדינת ישראל היא רק ליהודים? האם יש מקום למיעוטים החיים בה, לערבים ישראלים, נוצרים או מוסלמים, בתוכה? לפי התורה התשובה ברורה: “כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם”, כלומר, עלינו לאהוב אותם כמו את עצמנו, ולראות בהם אזרחים שווי ערך, הראויים לקבל שוויון זכויות אמיתי. ובמילים אחרות,  צריכה מדינת ישראל, השואפת להיות מדינה יהודית וגם דמוקרטית, להתייחס לשני הציוויים המובאים לעיל כאל דבר חיוני. עלינו לאהוב את אחינו ואחיותינו היהודים כמשפחה היסטורית ייחודית, ובו בזמן עלינו לאהוב את הזרים כמו שאנו אוהבים את עצמנו. עלינו להתייחס אל הלא יהודים החיים במחיצתנו באותו כבוד שהיינו מייחלים לעצמנו.  אם נעשה זאת, אזי נצליח להיות “קדושים” בארץ הקודש היום.

מתורגם ממאמר שהופיע ב-HUFFINGTON POST

http://www.huffingtonpost.com/ron-kronish/love-the-stranger-as-yourself_b_3111714.html

One Response

  1. Reblogged this on ICCI blog.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: