דיאלוג בנושא תהליך השלום

מאת: ד”ר רון קרוניש

מאמר שפורסם ב22 לאפריל

ימים ספורים לפני חג הפסח, השתתפתי בדיון מתסכל ומדכא על “אתגרי שיחות השלום בימינו”. על פי מה ששמעתי מפי משתתפי הפאנל – ומה שאני שומע וקורא שוב ושוב בחדשות מדי יום – האתגרים גדולים הרבה יותר מהסיכויים לשלום בשלב זה. שני הצדדים מתבצרים היטב בעמדותיהם האידיאולוגיות, ולכן כל פשרה משמעותית לא נראית לעין.

הדיון בפאנל, שכותרתו הייתה “בין מדינה יהודית למדינה פלשתינית – אתגרי שיחות השלום בימינו”, יוזמה משותפת של קרן קונראד אדנאואר, יוזמת ז’נבה והמרכז לדיאלוג אסטרטגי של המכללה האקדמית נתניה, התקיים במרכז הכנסים ע”ש קונראד אדנאואר במשכנות שאננים בירושלים, מול קהל שמילא את האולם. השתתפו בו ח”כ לשעבר דן מרידור, שכיהן כשר בממשלות רבות בישראל, ואשרף אל עג’רמי, שר לשעבר בממשלה הפלשתינית שהיה ממונה על האסירים ברשות הפלשתינית וריצה עונש מאסר של 15 שנה בכלא הישראלי, שם למד עברית (הוא דיבר בעברית מצוינת מול הקהל, שרובו היה יהודי!).

שני הדוברים הציגו את העמדות הידועות באופן מלומד, אבל למרבה הצער כל אחד מהם נטה להטיל על הצד שכנגד את האשמה בכישלון התקדמות השיחות.

אשרף אל עג’רמי פתח את הדיון. הוא מייצג את הרשות הפלסטינאית בוועדה רשמית שנפגשת עם ישראלים כל הזמן כדי להסביר את ההשקפה הפלשתינית הרשמית. הוא אמר לקהל שהכרזתה של ממשלת ישראל לפיה בכוונתה לנתק את כל הקשרים עם הרשות הפלסטינאית ולעצור את העברת כספי המסים לרשות היא צעד מסוכן מאוד. צעדי “ענישה” אלה מצד ממשלת ישראל עלולים להביא את הרשות הפלשתינית להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני, והדבר יהיה מסוכן מאוד לשני הצדדים. “זה יוביל לבלגן ולאנרכיה”, כך אמר. “לא יהיה ביטחון לא לישראלים ולא לפלסטינים.”

מר אל עג’רמי ניסה להישמע חיובי, אך ללא הצלחה יתרה. “שני הצדדים לא ייצאו נשכרים מאלימות”, אמר. “אנו צריכים משא ומתן אמיתי על הסוגיות האמיתיות, עכשיו… עלינו להגיע לפיוס היסטורי…” עד כאן, הכול בסדר. אבל הוא לא עצר כאן, כמובן. “הפלסטינים נתנו כל מה שהם יכולים”, הוא טען. “אין מקום לעוד פשרות.”

למעשה, מבחינת הפלסטינים, אין טעם להמשיך לדבר אם לא ייתכנו עוד פשרות. במילים אחרות, העמדה הפלסטינית הנוכחית היא אידיאולוגית לחלוטין ונראה שאין בה הסתכלות פרגמטית או ריאליסטית.

הדבר מצער מאוד, משום שהכול מבינים שכדי להתקדם מהשלב שאנו מצויים בו כעת, נדרשות “פשרות כואבות” משני הצדדים. כל צד שמצהיר שהוא מעוניין במשא ומתן אמיתי חייב לגלות גמישות כלשהי.

מן הצד השני, מר דן מרידור הציג את עמדותיו האישיות, שאינן משקפות את העמדה הנוכחית של הממשלה. עמדותיו הציעו תקווה מסוימת לעתיד, אך למרבה הצער השקפותיו הליברליות יחסית אינן משקפות את הקואליציה הנוכחית בממשלת ישראל.

הוא פתח ואמר שממשלת ישראל איננה האשמה היחידה במבוי הסתום שהמו”מ המדיני נקלע אליו. “יש גם בעיות עם הצד השני”, אמר. ממשלת אולמרט (שמרידור היה חלק ממנה) הציעה לאבו מאזן כמעט כל מה שהוא ביקש, אבל הוא סירב, לדברי מזכירת המדינה קונדוליסה רייס, שחשבה בשלב מסוים – לדברי מרידור – שאכן יהיה הסכם.

מדוע הוא סירב? תשובתו של מרידור: אבו מאזן לא יכול לוותר על “זכות השיבה”, שבעיני ממשלת ישראל היא תנאי בל יעבור. ומהי הבעיה היום, בעיני מרידור? “רוב הציבור בישראל רוצה הסכם שלום ומוכן לקבל פתרון הגיוני”, אמר. “אולם מנהיגי שני הצדדים חייבים לקבל החלטות קשות.”

אני מסכים עמו בכל לבי. מנהיגי שני הצדדים יצטרכו להתפשר למען שלום אמת. הכול יודעים זאת. נפנוף בסיסמאות שחוקות לא יביא אותנו לשום מקום. למעשה, ההתבצרות הנוכחית של שני הצדדים היא המכשול העיקרי שמונע התקדמות של ממש במו”מ המדיני.

אז מה אפשר לעשות עכשיו?

קודם כול, מרידור אמר שעלינו לכבד את ההסכמים. אם מדינת ישראל הסכימה לשחרר אסירים בפעימה הרביעית, אז עליה לכבד את ההסכם. שנית, עלינו לחשוב על חלופות יצירתיות. לדוגמא, מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. הדבר יועיל לישראל משום שזה ישים קץ לכיבוש; ויועיל לפלסטינים משום שתהיה להם מדינה.

אם זה לא עובד, עלינו להבין שהסטטוס קוו אינו טוב. חייב להיות מתאם בין שיחות השלום לבין מה שאנו עושים ביהודה ושומרון. אסור לנו להתנחל בכל מקום. זה חייב להיפסק. “עלינו להתמקד במה שאפשר ולא להתיישב בכל השטחים”, אמר מרידור.

אז האם יש תקווה לעתיד?

תשובתי היא, כן! תמיד יש תקווה, במיוחד כאשר מנהלים הידברות ויכולים להעלות רעיונות חדשים ויצירתיים. צריך להשאיר אידיאולוגיות נוקשות מאחור ולפעול בפרגמטיות לטובת שני הצדדים, העם היהודי והעם הפלשתיני.

כמו כן, אני מוצא תקווה בתכניות לבניית השלום, אלה שאנו מקיימים כל הזמן בתכניות ההידברות הבין-דתית שלנו ובתכניות המעשיות של המועצה הבין-דתית המתאמת לישראל, המשמשת גם כסניף הישראלי של “דתות למען שלום”. שוב ושוב אני מגלה שאנשים משני הצדדים – במיוחד צעירים – רוצים לשים קץ לסכסוך כדי שכולנו נוכל לנהל חיים נורמליים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: