סימני תקווה מתוך ייאוש

 מאת: ד”ר רון קרוניש

פורסם לראשונה ב-20 ביוני 2014

Times of Israel בעיתון

איך שומרים על תקווה כשהייאוש מאיים להשתלט עלינו? זו שאלה שעולה שוב ושוב כשאני נפגש עם קבוצות המבקרים בישראל. אני חייב להודות שאני גם שואל את עצמי את אותה שאלה, במיוחד לאחרונה

מאז קרס ״תהליך השלום״ לפני כחודש וחצי, הייאוש והדכדוך ביחס לעתיד אזורינו הפכו חלק מחיי היום-יום בישראל ובפלסטין. חטיפת שלושת הנערים החפים מפשע, והחיפוש המסיבי אחריהם ברחבי השטחים הכבושים במהלך השבוע האחרון, רק מעמיקים את הדכדוך – בשני הצדדים

אז איפה אפשר למצוא קצת תקווה? את התקווה וההשראה שלי מצאתי בשני ארועים בהם נכחתי בשבוע שעבר, בירושלים

הארוע הראשון התקיים יום שלישי שעבר, ה-17 ביוני, על הגג המרשים של מוזיאון על התפר – מוזיאון חברתי מיוחד הממוקם סמוך לנקודת הגבול הישנה בין ירושלים הירדנית וירושלים הישראלית. בארוע הושק פרסום חדש של עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון – הסוקר באופן מפורט את המצב התכנוני בשכונות הפלסטניות ב״מזרח״ ירושלים. העמותה עוסקת בין היתר במתן סיוע תכנוני-מקומי לפלסטינים בירושלים, באופן שיטתי ורגיש. במהלך הערב קבלנו תאור ברור ומפורט על הנושא. זו לא העובדה היחידה שגרמה לחוויה המיוחדת, שהרי לא הופתענו לגלות שהפלסטינים בירושלים סובלים מאפלייה ממסדית גם בשדה התכנון כבר 47 שנה. אבל עכשיו יצאנו מושכלים בפרטי הפרטים של אפלייה זו

ההשראה העיקרית של הערב הייתה בכך שיותר מ-100 יהודים ישראלים וערבים פלסטינים (כחצי חצי) התכנסו במרכז ירושלים באווירה חיובית וקונסטרוקטיבית של הרמוניה ותקוה, של ידידות ואחוה. למרות האתגרים המתמשכים של העת האחרונה, עיניהם ואזניהם של כל הנוכחים כוונו לעתיד: איך אפשר לשפר ביחד את החיים בירושלים למען כל תושביה? היה זה רגע של תקווה, שביב של השראה, מתוך מצב חסר תקווה לכאורה

הארוע השני התקיים כעבור יומיים בקהילת כל הנשמה בשכונת בקעה, בירושלים. קבוצה של יהודים ומוסלמים התכנסו לערב של דיאלוג ולימוד משותף, במסגרת פרויקט של העמותה אותה אני מנהל, המועצה הבין דתית המתאמת בישראל. המפגש היה חלק מסדרת מפגשים בין יהודים ומוסלמים, המתקיימים במסגרת פרויקט חדש הנקרא קוד״ש (קולות דתיים לשלום), אשר במהלכו נפגשים מנהיגי דת, מחנכים, אקדמאים, ראשי קהילות ועיתונאים משתי הדתות ללימוד משותף ולשיח על המצב העכשווי מתוך מטרה למצוא דרכים לפעילות אקטיביסטית משותפת

הפעם, למדנו בחברותא עם פרופ׳ דניאלה טלמון-הלר מאוניברסיטת בן גוריון על ההתייחסות לתורה ולקוראן בכל מסורת. השיחה הפכה לדיאלוג נפלא שבו כולם היו שותפים פעילים והיה לנו התענוג הרוחני והאנטלקטואלי ללמוד ולשתף האחד עם השניה במהלך כל הערב. וכל זה כאן בירושלים, בשקט, ללא כיסוי תקשורתי. עבור המשתתפים, מדובר בחלק אנטגרלי מאג׳נדה אישית ומקצועית מתמשכת

ובכל זאת, המפגש הזה היה מיוחד גם עבורנו. הייתה תחושה של קדושה, של השראה ייחודית. גילינו מחדש את הדמיון בינינו והעמקנו בהבנת השוני. הקשבנו באופן אמפטי ואקטיבי אחת לשני, מתוך מטרה ליצר הבנה הדדית כנה. כולם עזבו מעודדים מעט, משוכנעים מחדש בחשיבות דיאלוג שכזה, למרות האתגרים הסובבים המקיפים אותנו ביום-יום

אז איך ניתן לשמור על התקווה הזו? צריך להתמיד בדיאלוג, להפגין אמפתיה אמיתית למיעוט בקרבנו, להמשיך ולהאמין שהשלום אפשרי ושהחיים המשותפים הם חובתנו

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: